אורי עצם את עיניו, נושם עמוק בטרם יחשוף את עצמו. "גלי, אני מצטער על הכול. מצטער שגרמתי לכל זה לקרות. תמסרי לדן ולשירה שאני אוהב אותם הכי בעולם, ושעשיתי את זה בשבילם". הוא מצמץ כדי להעלים את הלחלוחית החשודה שהבריקה בעינו.
"אורי, מה אתה מתכנן???" גלי רעדה מאימה. היא לא רצתה שמשהו יקרה לו. שמעה את הסבריו המעומעמים של גיורא, וידעה שבעלה כבר ניצל מניסיון התנקשות אחד. ואיך אמר קאי? המזל לא ישחק לטובתו פעמיים…
"אני מסגיר את עצמי, קאי. עזוב את המשפחה שלי", הוא יצא מן המסתור, נחשף לעיניו ההמומות של קאי.
שנייה ארוכה של דממה מוות, כפשוטו. רגע לאחר מכן שלף קאי בזעם את אקדחו וכיוון אל אורי. אורי הרים ידיים לאות הכניעה האוניברסלי.
ירייה אחת נשמעה. גניחה. ואז שקט.
"אורי!" גלי פרצה בבכי היסטרי. "אורי!!!" היא טמנה את ראשה בין ידיה וצנחה על ברכיה, מתייפחת. "מה עשיתם לו?! מה עשיתם לו!!!"
לאחר רצח לכאורה מקרי שמתרחש על אדמת מיאמי, מחליטות שתי דמויות לחקור את הסיבה, ונסחפות לסיפור מסוכן הרבה יותר מכפי שדמיינו.
החלטה אחת שגויה של אורי שביט, גיבור הסדרה, מובילה אותו אל מערבולת איומה שממנה אי אפשר לצאת בקלות. הוא מסומן כאובייקט של יחידת שכירי חרב שלא תשקוט עד שתבצע את משימתה על הצד הטוב ביותר.
ג'ייקוב רוס, איש סי. אי. איי. וגיסו של הנרצח, מחליט אף הוא לחפש תשובות. הוא אינו יודע מי בעדו ומי נגדו. הוא מהלך על חבל דק, בידיעה שפעולה אחת לא נכונה תוביל אותו לדרך אל־חזור…
אורי חשב שהכול מאחוריו, אך כשהאיום מתקרב אל משפחתו הוא נאלץ לבצע מהלך דרסטי מול קאי, אויב מבריק, קר ומסתורי, שאינו משאיר חובות פתוחים.
החבל מתהדק סביבו, ונותר לו רק לעשות כל שביכולתו כדי לשרוד.
שקרים ומזימות ייחשפו רגע אחרי רגע. דבר לא יחזור להיות כשהיה.
"היחידה" הוא ספרה השלישי של שיר סביון,
וכקודמיו – "מנוטרל" ו"מתויג" מדובר במותחן חסר מעצורים וגדוש אדרנלין.